פרשת השבוע: פרשת תרומה

בס"ד

פרשת תרומה – המתמטיקה של הלב: כשחיסור הופך לחיבור

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה..."

כמה פעמים לאחר שתרמת הרגשת שאתה בעצם מקבל? עצם הנתינה, העזרה לאחר, וגמילות החסדים, העצה הטובה - ממלאת את הנפש היהודית באור יקרות של טוב.. בעולם החומר, כשיש לי 100 שקלים ואני נותן 50, נשארתי עם פחות. אבל בעולם הרוח, המתמטיקה עובדת הפוך: ככל שאתה נותן יותר, ה"כלי" שלך גדל.

כל דבר שנאמר בה לי, יש בה ברכה. והתרומה לבורא עולם יש בה ברכה. הכוונה היא לדבר שקיים לעולמי עולמים. התרומה שאנו נותנים לבורא עולם איננה "חיסרון" בכיסנו, אלא השקעה נצחית. כשאדם נותן לשם שמיים, הוא מחבר את החומר שלו אל המקור האינסופי, ובכך הוא ממשיך על עצמו ועל רכושו ברכה שאינה פוסקת.

הקב"ה מצווה את משה לקחת תרומה רק ממי שנותן אותה מהלב. התורה מכירה את כוחות הנפש של האדם, ויודעת שהוא מתקשה לתת משלו מכל הלב ולעיתים נותן ללא כוונת הלב.

וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם זהב, כסף ונחושת. אין אתם מביאין משלכם, אלא מביזת הים שנתתי לכם, שנאמר: כנפי יונה נחפה בכסף (תהלי' סח יד )כל הארץ מלוא וכבודה שייכת לקב"ה, אם כן מדוע מבקש מבנ"י כסף וזהב? הקב"ה לא חפץ בחומר אלא הקב"ה רוצה את האהבה של האנשים, היא זו ששוכנת במשכן, ואהבה נותנים ע"י וויתור ונתינה מהמובחר שיש לאדם לתת.

"ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"- רק לאחר שנתתם מנדבת הלב את המובחר שלכם, במסירות טהורה, השכינה יכולה לשכון במקום זה, שהופך לביתו של הקב"ה. מכך לומדים שע"י שהקב"ה ישכון בכל אחד מתוכנו, עלינו לפנות מקום לתורה ולקב"ה בתוך הלב שלנו.

סיפור לשולחן השבת- הנס שחיכה לקבלה טובה

במהלך ביקורו של הגאון רבי דוד יוסף שליט"א (היום הראשון לציון) בארצות הברית, ניגשו אליו זוג שהיו נשואים שנים רבות אך טרם זכו להיפקד בילדים. בידיים רועדות הם הגישו לו מעטפה ובה 5,000 דולר.כבוד הרב," הם ביקשו בהתרגשות, "אנחנו רוצים שהכסף הזה יעבור לאביך, מרן פוסק הדור רבי עובדיה יוסף זצ"ל. אנחנו מבקשים רק דבר אחד: שהוא יברך אותנו בפרי בטן."

התנאי של הרב- תוך כדי השיחה, גילה הרב דוד יוסף שהזוג משתייך לקהילה קונסרבטיבית ורחוק מאוד משמירת תורה ומצוות כהלכתה. הרב, שראה את כאבם אך הבין שהברכה צריכה "כלי" כדי לחול בו, עצר ואמר להם ביושר ובכאב:
"אני לא יכול להעביר את המעטפה לאבא שלי. הכסף הוא לא העיקר כאן. כדי שברכת הצדיק תפעל, אתם צריכים לקבל על עצמכם עול מצוות. אבא שלי לא מוכר ברכות תמורת כסף – הוא מעורר רחמי שמיים על מי שמתקרב לקדוש ברוך הוא."
באותו רגע, הזוג לא היה מסוגל להתחייב. הם עזבו את המקום כשהמעטפה עדיין בידם, אך דבריו של הרב חלחלו עמוק לליבם.
המהפך והישועה- הזמן עבר, והגעגוע לילד הכריע את הכף. בני הזוג החליטו לעשות את הצעד: הם קיבלו על עצמם עול תורה ומצוות באמת ובתמים. לאחר 3 חודשים, הם הגיעו לארץ ישראל, נכנסו לביתו של מרן זצ"ל והגישו את תרומתם לצדקה. מרן, שראה את מסירות הנפש שלהם ואת השינוי הרוחני שעברו, הניח את ידיו על ראשם ובירך אותם מעומק הלב.
הסוף היה למעלה מדרך הטבע: פחות מתשעה חודשים לאחר אותה ברכה, זכו בני הזוג לחבק בן זכר ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו.

מה למדנו מהסיפור? שהצדקה צריכה "כלי". ברגע שהם פינו מקום לקדושה בלב – הנס יכול היה להיכנס.
מילה אישית אליך...
פעם הבאה שאתם עומדים לתת – צדקה, מילה טובה או עזרה בבית – עצרו לרגע. שימו לב איך הלב מתרחב, איך ה"אני" הקטן נעלם ובמקומו נכנס אור גדול. זוהי ההוכחה ש**"אין עוד מלבדו"**. בתוך הנתינה, אתם פוגשים את אלוקים שגאה בכם – הילדים שלו, שבוחרים לתת גם כשקשה.

תרימו, הכתר נפל לכם! יהי רצון שבזכות נדבת הלב, האור יאיר את כל החדרים החשוכים בנפשכם.

שבת שלום ומבורכת של נתינה, אהבה ושפע!

יפית נהרי.