פרשת השבוע: פרשת כי תבוא

אתה רואה דלת סגורה - בשמיים כבר מכינים את הפתח

משהו גדול קורה עכשיו בחיים שלך, גם אם העיניים שלך עדיין לא רואות אותו. אתה רואה עיכוב, דלת שנסגרה, תפילה שחזרה אליך בלי תשובה. אבל פרשת כי תבוא, רגע לפני ראש השנה, באה להזכיר לך דבר שאסור לך לשכוח: אל תחליט שהכול נגמר רק מפני שעדיין לא ראית את הישועה.

התורה אומרת: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ..." שים לב למילה הראשונה - "והיה". כאילו התורה כבר מדברת על הרגע שבו תגיע, עוד לפני שהדרך הסתיימה. כי הקב"ה לא רואה רק את המקום שבו אתה נמצא עכשיו. הוא רואה את המקום שאליו אתה הולך.

בפרשת הביכורים האדם עומד בסוף הדרך עם הפרי בידו, אבל כשהוא מספר את הסיפור שלו, הוא חוזר דווקא להתחלה: "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה..." הוא מספר על מצרים, על השעבוד, על הצעקה ועל המדבר - ורק אז מגיע אל הארץ ואל הפרי. כי כשהסיפור נגמר, הוא מבין שגם הרגעים שנראו לו כמו התרחקות היו חלק מהדרך שהובילה אותו לשם.

אבל יש עוד דבר שהתורה והנביאים מלמדים אותנו: כשהכול נראה סגור - לא שוכבים ומחכים. קמים.

תסתכל על יונה. הוא בורח, הסערה משתוללת, הספינה מיטלטלת, וכל העולם סביבו מתפרק. ומה הוא עושה? ישן. ואז רב החובל מגיע ומנער אותו: "מַה לְּךָ נִרְדָּם? קוּם קְרָא אֶל אֱלֹקֶיךָ!"

איזו קריאה לזמן של סערה: קום.
לא "תבין הכול".
לא "תראה כבר את הישועה".
לא "תחכה עד שהכול יסתדר".
קום. קרא אל אלוקיך.

כי לפעמים האדם בטוח שהדלת נעולה, רק מפני שהוא עדיין לא רואה את המפתח. אבל הקב"ה מבקש ממנו לעשות את הצעד שלו: להתפלל עוד תפילה, לבקש עוד בקשה, להאמין עוד רגע, לדפוק עוד פעם.יונה עוד לא ידע איך הסיפור שלו ייגמר. הוא רק ידע שהוא צריך לקום ולקרוא אל ה'.

וזה אולי המסר הגדול של הימים שלפני ראש השנה: אל תוותר על התפילה רק מפני שעדיין לא ראית את התשובה.

יכול להיות שהדלת שאתה רואה כסגורה אינה סוף הדרך. יכול להיות שהיא פשוט עדיין לא נפתחה. ויכול להיות שבדיוק עכשיו, מאחורי הדלת שאתה בוהה בה בחוסר אונים, הקב"ה כבר מכין את הרגע שבו היא תיפתח.

אז אם יש משהו שאתה מחכה לו - קום.אם יש תפילה שכמעט הפסקת להתפלל - חזור אליה.

אם יש בקשה שכבר התעייפת מלבקש - בקש אותה שוב.
ולכן, רגע לפני השנה החדשה, אל תיכנס אליה עם המחשבה ש"זה כבר לא יקרה".
קום. תתפלל. תדפוק.

כי כל עוד אתה עומד מול הדלת - הסיפור עדיין לא נגמר.
ואולי, ממש עכשיו, בזמן שאתה מתפלל עליה -הישועה כבר עושה את דרכה אליך.
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

שנזכה כולנו לראות בעינינו את מה שעליו התפללנו, ולגלות שהדלת שחשבנו שננעלה בפנינו - מעולם לא הייתה סוף הדרך.

___________________________________________________________

והילד הזה הוא אני

סיפור אמיתי שישאיר אתכם מופתעים
המעשה מובא בספר סדר הדורות (ד' אלפים תתקכ"ז), בשם שלשלת הקבלה.
היה תלמיד חכם בשם מימון שהקדיש את חייו ללימוד התורה. והנה, בחלומו הורו לו מן השמים ללכת לעיירה הסמוכה ולהינשא לבתו של הקצב. מימון התעלם מהחלום בפעם הראשונה והשנייה, אך בפעם השלישית החליט להקשיב. הוא נסע לעיר קורדובה, חיפש את בת הקצב, ואכן מצא בחורה יראת שמיים. השניים מצאו חן זה בעיני זו ונישאו.
לאחר זמן נכנסה האישה להריון, אך למגינת הלב נפטרה בלידתה. מימון נשא אישה אחרת, שילדה לו ילדים נוספים. אך את בנה החורג היא לא חיבבה, והוא התקשה בלימוד התורה והרגיש שהוא הכבשה השחורה בבית. לבסוף ביקשה אמו החורגת לשלוח אותו בחזרה אל סבו וסבתו.
הילד הפגוע הגיע לביתם, אך גם שם לא מצא את מקומו. יום אחד שמע את סבתו אומרת לסבו שקשה לה עם נוכחותו בבית וצריך למצוא לו פתרון. הוא נפגע מאוד. באותו לילה קפץ מהחלון, ברח מביתם והגיע לבית כנסת. מרוב עייפות נרדם שם.
בבוקר הגיע לבית הכנסת רבי יוסף בן מיגאש. הוא הופתע למצוא שם ילד ישן. הילד סיפר לו בכאב שאין לו לאן ללכת ושהוא אינו רצוי בשום מקום.
רבי יוסף הביט בילד והבחין מיד בדבר שאחרים לא ראו: מאחורי הכאב מסתתר ילד בעל שכל חריף וכישרון עצום לתורה. הוא אמר לו: "מהיום אני אדאג לך כאילו היית בני."
וכך היה. הילד למד אצל רבי יוסף, גדל והתעלה בתורה, עד שהפך בעצמו למרביץ תורה.
לימים הגיע לגיל שידוכים. רבי יוסף הציע לו שידרוש תורה בבית הכנסת שאליו עתיד להגיע אביו, רבי מימון. רבי מימון שמע את דרשתו של הנער והתפעל עמוקות. הוא לא ידע מי עומד לפניו, והציע לו את בתו לשידוך.
ברגע הזה פרץ הנער בבכי. "אינני יכול," אמר.
"למה?" שאל רבי מימון.
והנער השיב: "כי אני בנך. הבן שעליו ויתרת."
רבי מימון הביט בו בתדהמה. ואז הבין. הנער שעמד מולו היה בנו שלו. הוא חיבק אותו, נישק אותו ובכה.
והילד שנזרק מבית לבית, הילד שחשב שאיש אינו רוצה בו, הילד שנרדם לבדו בבית הכנסת — היה לא אחר מאשר הרמב"ם.

לפעמים אנחנו פשוט עוד לא רואים את הסוף

"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך"
אתה רואה את הדרך, את הקושי ואת הדלת שנסגרה. הקב"ה כבר רואה את הביכורים שיצמחו ממנה.
כי לפעמים הילד שמרגיש שאין לו מקום בעולם — הוא זה שהעולם עוד ילמד ממנו.