26.07.26 / 13:08
לאן נעלמו ה״תכשיטים גנובים״ שאוחסנו בתחנת המשטרה? ״ נטען כי בעלה של הקורבן [שלא קיים] ויתר עליהם, ואז נטען כי הם הושמדו״
לאחר שנפלה קורבן לגניבה ודירתה נפרצה, בישרה לה תחנת המשטרה העירונית כי לפחות חלק מהרכוש היקר שנגנב ממנה, בין השאר עגילי יהלומים בשווי אלפי שקלים - אותר. אלא שמה שנראה לרגע כמו סוף טוב, הפך לדאבונה למסכת ארוכה של טרטורים, המתנות, הסברים סותרים ולבסוף תשובה בלתי נתפסת: החפצים שלה "הלכו בטעות להשמדה".
כעת, באמצעות עורך דינה עמרי לשם, היא דורשת מהמשטרה תשובות: היכן התכשיטים והחפצים שנתפסו, כיצד ייתכן שפריטים יקרי ערך נשלחים להשמדה, ומי יפצה אותה על רכושה שנעלם.
לדברי עו"ד לשם, מאחורי הפרשה מרחפת שאלה חמורה, שלא ניתן להתעלם ממנה: האם החפצים באמת הושמדו, או שמא נעלמו בדרך אחרת, והמשטרה טורחת לטייח את כל הפרשה, בהסברים מופרכים ומצוצים מן האצבע.
על פי תצהירה של ח', האירוע החל לאחר שחזרה מקניות בסופרמרקט. לדבריה, היא סבלה באותו יום מכאבים ומנפיחות ברגליים, ולכן התיישבה לנוח על ספסל מתחת לבניין שבו היא מתגוררת לפני שעלתה לדירתה. בשלב מסוים, בנסיבות שאינן ברורות לה, היא נרדמה על הספסל.
כשהתעוררה בשעת לילה מאוחרת, היא גילתה להפתעתה כי תיקה האישי נגנב על כל תכולתו. לדבריה, בתיק נשמרו בין היתר טלפון נייד, ארנק ומסמכים אישיים. למרות השעה, ח' סרה באופן מידי לתחנת המשטרה המקומית כדי להגיש תלונה. אלא למרות התייצבותה המיידית, היא נאלצה להמתין כשמונה שעות עד שחוקר גבה ממנה את תלונתה.
מיד לאחר מכן סרה ח' אל סניף הבנק שלה כדי לבטל את פנקס הצ'קים שנגנב. בנוסף, היא ידעה שמי שגנב את תיקה מחזיק במפתחות לדירתה, ועל כן מיד לאחר שסיימה את ענייניה מול הבנק, היא סרה לידיד כדי ללוות ממנו כסף למנעולן. אלא שכאשר שבה לביתה, התברר כי שעות היעדרותה הארוכות כבר עלו לה ביוקר: הדירה נפרצה.
על פי תצהירה, מהדירה נגנבו, בין היתר, זוג עגילי יהלומים בשווי 5,000 שקל, סט מצעים חדש, שמיכת חורף וכיסוי מיטה. לדבריה, שווי העגילים ידוע לה במדויק משום שלצורך רכישתם היא החליפה חפצי זהב ישנים שהיו ברשותה, עד לאומדן המחיר המדויק.
כעבור מספר חודשים מעת הגשת תלונתה, התקשרו אליה חוקרים מתחנת המשטרה והזמינו אותה לסור לתחנה כדי לזהות פריטים שעל פי החשד נגנבו ממנה. כשהגיעה לתחנה הוצגו בפניה תמונות של חפצים שביניהם היא זיהתה את עגילי היהלומים, פריטי המצעים, מפתחות ביתה ומפתחות תיבת הדואר שלה.
עבור ח', היווה האירוע תפנית של ממש. למרות שרכוש רב ויקר נגנב, לפחות חלקו אותר, ובוודאי יושב לה במהרה. אלא שכשביקשה לקבל לידיה את רכושה הגנוב, נאמר לה כי חפציה יישארו בינתיים תפוסים עד לסיום ההליך הפלילי נגד הגנב, שהועמד באותה עת לדין על מספר מקרים נוספים של עבירות רכוש.
ח' המתינה בסבלנות, ולבסוף קיבלה את פסק הדין לידיה, והגיעה מצוידת בו לתחנת המשטרה. אך גם אז, להפתעתה לא זכתה לקבל לידיה את רכושה. תחת זאת נאמר לה כי החוקר המטפל כבר סיים את משמרתו, ועליה לשוב במועד אחר.
בהמשך, לדבריה, היא שוחחה בטלפון עם אותו חוקר וזה טען בפניה כי נציג התחנה כבר דיבר איתה בעניין הרכוש, וכי באותה שיחה היא אמרה לו במפורש שהיא אינה זקוקה לו יותר.
ח' הכחישה זאת באופן מידי. לדבריה, איש מהתחנה לא התקשר אליה בעניין חפציה הגנובים שאותרו, והיא מעולם לא ויתרה על רכושה. להפך: היא זו שרדפה אחרי התחנה שוב ושוב כדי לקבל את רכושה חזרה.
לדבריה החוקר לא עצר וחכך בדעתו שמא הוא מתבלבל, ואף הגדיל וטען שגם בעלה מסר לשוטרים כי הם אינם זקוקים עוד לרכוש הגנוב. אלא שלדברי ח', אין לה בכלל בעל. היא רווקה ומתגוררת לבדה.
לאחר שיחת הטלפון המוזרה הזו, הגיעה ח' בעצמה לתחנת המשטרה ודרשה לקבל לידיה את חפציה. לדבריה, החוקר עימו דיברה הביט במסך המחשב המשטרתי והודיע לה כי החפצים "הלכו להשמדה בטעות". לדבריה, באותו מעמד הוא מסר לידיה מספר טלפון של מטה מחוז צפון של המשטרה בנצרת ואמר לה: "אם את חושבת שמגיע לך פיצוי, תתקשרי אליהם".
במצוקתה, ולאחר שהבינה כי ללא סיוע משפטי לא תוכל להתגבר על הסבך הבירוקרטי, פנתה ח' לעורך הדין עמרי לשם.
עו"ד לשם שלח בעניין מכתב דרישה חריף למשטרה, ובו טען כי מדובר בהתנהלות בלתי סבירה כלפי נפגעת עבירה: מרשתו נשדדה, דירתה נפרצה, חלק מרכושה אותר בידי המשטרה, אך דווקא רכוש זה, שאותר, לא הושב לה.
במכתב טוען עו"ד לשם כי ההסבר שניתן לח' אינו מתקבל על הדעת. לדבריו, אין כל היגיון בהשמדת עגילי זהב, מצעים חדשים וחפצים שמישים בעלי ערך. אלה אינם חפצים מסוכנים, אינם פסולת, ואינם פריטים חסרי שימוש. לכן, לדבריו, עצם הטענה כי נשלחו להשמדה מעוררת סימני שאלה קשים.
לדבריו, כאשר תכשיטים וחפצים יקרי ערך מאותרים ברשות עבריין, נתפסים כמוצגים, מזוהים על ידי הקורבן, ואז לפתע נעלמים תחת הסבר עמום כמו "השמדה בטעות", מיד עולה חשד טבעי כי הסיפור האמיתי חמור בהרבה.
עו"ד לשם לא קובע במכתבו מי לקח את הרכוש, אך מציב בפני המשטרה שאלה פשוטה: החפצים הנטענים היו בידיה - אם הם הושמדו, מי הורה על כך? ואם הם לא הושמדו, כיצד הם נעלמו?
עו"ד לשם דורש מהמשטרה לבדוק מחדש את כל המקומות שבהם ייתכן שהרכוש עדיין מאוחסן: מחסני מוצגים, מערכי אחסון וכל מקום רלוונטי אחר. לדבריו, אם המשטרה תעמוד על טענתה שהחפצים הושמדו, הוא ידרוש שמרשתו תפוצה במלוא עלות הרכוש בתוספת הוצאות שנלוו לכך בגלל התנהלות המשטרה.
לדברי עו"ד לשם, מרשתו אינה מתכוונת לוותר על זכויותיה, ולא תשתוק לנוכח מה שנראה על פניו כסילופי עובדות והסברים שאינם מתקבלים על הדעת. לדבריו, במקום שהמשטרה תשמור על רכושה של נפגעת עבירה ותשיב לה אותו, היא מסבכת את מרשתו, אדם נורמטיבי מן היישוב, בסבך בירוקרטי ומתסכל, וכל זאת על מנת שלא להודות במחדליה, ולהעניק פיצוי ראוי על אובדנה.
תגובת המשטרה למכתב הדרישה טרם נתקבלה. לדברי עו"ד לשם, יהיה מעניין מאד לדעת אם הרכוש עדיין נמצא בידי המשטרה, ומדוע הוא לא הושב מיידית לח', בעת שזיהתה כי אלו חפציה. לחלופין, לדבריו, יהיה מעניין לגלות מי במשטרה החליט להשמיד את התכשיטים ויתר הרכוש יקר הערך השייך למרשתו, ומאיזו סיבה.
