“כמעט נפלתי כאן כמה פעמים”: סגן ראש העיר רועי ברזילי והמעקה שמציל חיים

בימים שבהם תחושת הביטחון האישי של תושבים מקבלת משמעות חדשה, יש גם מי שבוחר לא להסתפק בדיבורים אלא לרדת לשטח ולעשות.

בשיחה שקיבלתי מחברי רועי ברזילי, הוא סיפר לי על יוזמה פשוטה אך חשובה מאוד: התקנת מעקות בבניינים ישנים בעיר, שבהם הגישה למקלטים אינה בטוחה מספיק, במיוחד עבור מבוגרים. לא מדובר בפרויקט גדול או מתוקשר, אלא בעבודה נקודתית שמטרתה לתת מענה אמיתי לבעיה יומיומית.

כשהגענו לשטח, התברר שהעשייה החלה עוד קודם לכן. מתנדבים מהעירייה, הפועלים במסגרת “מייקרס” - מתחם עבודה חברתי וקהילתי שבו מפתחים ומייצרים פתרונות באופן עצמאי לפי צרכים מהשטח, כבר היו חלק מהתהליך. מתנדב בשם דניאל הגיע כמה ימים לפני כן, לקח מידות מדויקות וסייע בבנייה ובהכנה של המעקות עצמם.

מאיה, מהלשכה של רועי, הייתה שם לאורך הפעילות ודאגה להנגיש את האזור ככל שניתן. היא סחבה ציוד, הגישה כלים, ופעלה בשטח כדי לצמצם מפגעים, להוציא מסמרים בולטים ולפנות מכשולים, כדי שאנשים יוכלו לרדת למקלט בצורה בטוחה יותר. היה ברור שמדובר בעשייה שמגיעה ממקום אכפתי מאוד, עם תשומת לב לפרטים הקטנים.

אני הגעתי ישירות מהעבודה, עדיין בבגדים מחויטים, ורועי, שכבר היה ערוך בשטח, שלף מהרכב טישירט כדי שאוכל להיכנס לעניינים ולעבוד כמו שצריך. זה אולי רגע קטן, אבל הוא אומר הרבה על הגישה.

בלי הרבה מילים, התחלנו לעבוד.

ככל שהתקדמנו בהתקנה, היה ברור עד כמה הפתרון הזה נדרש. מדובר בפעולה פשוטה יחסית, אבל עם השפעה ישירה על תחושת הביטחון של הדיירים, במיוחד עבור מי שמתקשה בירידה במדרגות.

לקראת סיום העבודה, בזמן התקנת אחד המעקות, תפסה אותנו אזעקה. ירדנו יחד עם הדיירים למקלט, דרך אותן מדרגות בדיוק שעליהן עבדנו רגע קודם.

שם, בתוך הסיטואציה הכי אמיתית שיש, ראינו אישה מבוגרת יורדת ונעזרת במעקה החדש. המראה הזה, הפשוט לכאורה, חימם את הלב. מיד לאחר מכן היא פנתה אלינו ואמרה: “כמעט נפלתי כאן כמה פעמים”. היא סיפרה עד כמה הירידה למקלט הייתה עבורה מקור לחשש קבוע, וכמה הדבר הזה משנה לה.

שכנה נוספת שעמדה לידנו הוסיפה שגם הילדה הקטנה שלה כבר נפלה באותן מדרגות, ובמזל גדול זה הסתיים בלי פגיעה.

הנתון הקשה הוא שבמהלך המלחמה הנוכחית, נהרג ברמת גן תושב אחד, אדם מבוגר, בעקבות נפילה במדרגות ללא מעקה. כשמבינים את זה, מבינים עד כמה היוזמה הזו אינה שולית, אלא מצילת חיים ממש.

מה שהיה בולט במיוחד הוא הגישה. רועי לא הגיע “לבדוק” או “להצטלם”, אלא פשוט לעבוד. למדוד, להחזיק, לקדוח, לוודא שהכל מותקן כמו שצריך. יחד עם הצוות והמתנדבים, נוצרה תחושה של עשייה אמיתית, כזו שמגיעה מהשטח וחוזרת אליו.

גם עבורי זו הייתה תזכורת חשובה. בתוך השגרת העבודה, קל לשכוח עד כמה פעולות פשוטות יכולות להשפיע באופן ישיר על החיים של אנשים. לפעמים לא צריך פרויקט גדול כדי לייצר שינוי, אלא פשוט לעצור, לראות צורך ולעשות.

היוזמה הזו מראה שאפשר אחרת. להיות מחוברים לשטח, לראות את האנשים עצמם, ולהגיב בצורה מהירה, אנושית ועניינית.

אם יש לכם הורים, סבים או שכנים שמתגוררים בבניין ישן ללא פתרונות בטיחות מתאימים, שווה לשים לב, לשאול, ואולי אפילו לקחת יוזמה. לפעמים זה כל מה שצריך.