האישה שהפכה את הכאב לנתינה: הכירו את ה"סיירת" של אילנית נח
11.05.26 / 16:52
מאשת חינוך ליזמת חברתית ומייסדת עמותה לרווחת פצועי צה''ל. "רמת גן נט'' גאה להציג את המסע המרגש של אילנית נח, תושבת העיר, שמאז פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' לא מפסיקה לחבק את אלו שנפגעו בגופם ובנפשם, כולל מערך מתנדבים שלם שדואג לדבר אחד - שלעולם לא יהיו לבד
עבור רובנו, אירועי "השבת השחורה' של ה-7 באוקטובר היוו יום של הלם ותדהמה. בעוד רבים מבינינו התקשו לעכל את גודל הטרגדיה ולחשוב קדימה, קם לו 'עם ישראל היפה' – גברים ונשים מופלאים שלקחו את גורלם בידם והחליטו לעשות מעשה. בזמן שכוחות הסדיר והמילואים יצאו להילחם, היו אלו המתנדבים שהצליחו להחיות את המערך האזרחי, ובאחת השעות הקשות של מדינת ישראל מאז היווסדה, הפגינו חוסן ואיתנות יוצאי דופן.
עבור אילנית נח (55), תושבת רמת גן ואשת חינוך ותיקה, התשובה הייתה ברורה: יוצאים לשטח. מה שהתחיל כביקור ספונטני יחד ע חברות בבתי החולים כדי לחזק את הפצועים הראשונים, הפך תוך חודשים ספורים למפעל חסד אדיר תחת השם "סיירת המתנדבים", המונה כיום למעלה מ-200 מתנדבים מכל רחבי הארץ.
"הגעתי לבתי החולים לבקר פצועים ממש ביומיים הראשונים למלחמה", מספרת אילנית בשיחה עם "רמת גן נט" היא מוסיפה: "הרגשנו צורך עז לעשות משהו. ראיתי שלא מעט אנשים רוצים לעזור, אבל מתקשים להתמודד רגשית עם הסיטואציה. באותה סיטואציה החלטתי לקחת את המושכות לידיים".
אילנית פתחה קבוצות בווטסאפ ובפייסבוק על דעת עצמה בניסיון לקושש מתנדבים שיגיעו עימה לפגוש פצועי צה''ל הזקוקים לתמיכה ולאוזן קשבת, והתגובות לא איחרו לבוא. "פנו אליי מכל הארץ. כשהבנתי שהדברים צוברים תאוצה, החלטתי למסד את זה והקמתי את עמותת 'סיירת המתנדבים'. אני גאה על הזכות שניתנה לי להוביל את המערך הזה".
הכוח לתת
הפעילות של 'הסיירת' רחוקה מלהיות סימבולית בלבד. בכל יום שלישי הם מתייצבים בבית החולים שיבא, ופועלים גם ברמב"ם ובמרכזים נוספים. המתנדבים מספקים ציוד וכלי עזר לפצועים כמו טאבלטים, טלפונים ומוצרי חשמל, ואף דואגים לרהט את הבתים של חלקם, לקראת חזרתם לחיים האזרחיים.
"אנחנו לא רק מבקרים את הפצועים", מדגישה אילנית. "אנחנו נותנים הרבה מעבר, גם זמן רב לאחר השחרור. אפילו הצלחתי לחתן עד היום זוג אחד תוך כדי תהליך השיקום. רק לפני כמה ימים זכינו לרכוש שעון חכם דרך תרומות של אנשים טובים לפצוע קשה שעבר שנתיים מורכבות מאוד. לראות את החיוך שלו, גורם לנחת גדולה. זהו האושר הכי גדול שיש."
כששואלים את אילנית מה מניע אותה להשקיע את כל מרצה במיזם, היא עונה תשובה חדה וברורה. "העשייה והתרומה לחיילים שנתנו מעצמם עבורנו גורמת לי להתעורר בכל בוקר בתחושת הודיה. אני רוצה לחבר בין אנשים, שיידעו שכל אחד יכול לעשות משהו קטן."
וזה עוד לא הכל. על עבודתה המסורה והמיזם המרגש שהקימה, זכתה אילנית לאחרונה בתואר עובדת מצטיינת מטעם עיריית גבעתיים, הכרה רשמית באישה שהחליטה להפוך את הערבות ההדדית הישראלית לדרך חיים.
