בין החושך לאור הזרקורים: שקד מובשוביץ כובשת את "העיר הזאת"

באולם אלי ליאון של בית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי" ממשיכה בימים אלה לרוץ "העיר הזאת", אופרת הראפ הבלשית מאת עמית אולמן, עומר הברון ועומר מור. בין תלמידי השנה השלישית המשתתפים בהפקה נמצאת גם שקד מובשוביץ, המגלמת את דמותה של שרה בנט. עבור מובשוביץ, הקשר לבמה התחיל כבר בילדות. "מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הופעתי על במות, בכל מסגרת אפשרית שהייתי בה. בין אם זה בריקוד, בשירה או במשחק. תמיד ראיתי בבמה מקום שבו אני מצליחה להיות הכי אני ולהביע את עצמי הכי טוב." למרות הביטחון שהפגינה על הבמה, היא מתארת את עצמה כ"נערה ביישנית ומאוד רגישה". "כל פעם הרגשתי שברגע שאני משחקת אני מצליחה להגיד את כל מה שלא העזתי להגיד ביומיום. הפחדים נעלמים ואין שום רעשי רקע מסביב. הרגשתי מאז ומתמיד בטוחה, עטופה ומוגנת." גם חוויות החיים, לדבריה, השפיעו על הדרך שבה היא ניגשת לדמויות. "התחלתי יותר להסתכל פנימה, אל הנפש. להתעמק במקומות פנימיים שהיו צריכים לקבל מקום עוד הרבה קודם. זה גרם לי להיות שחקנית הרבה יותר משוחררת ולהתמסר לתהליכים שאני עוברת."

כאשר אני שואלת אותה האם התחושה של להיות שונה או לא שייכת מסייעת לה בעבודתה, היא משיבה ללא היסוס: "חד משמעית. אני מצליחה לראות את המורכבות בדמויות בקלות יותר. הרגשתי במהלך חיי קצת לא שייכת, בסטייל 'עוף מוזר' בסביבה שלי, וזה נתן לי את היכולת להבין דמויות מורכבות בצורה טובה יותר." בהמשך מובשוביץ מדברת בפתיחות גם על טיפול פסיכולוגי ועל חשיבותו. "טיפול פסיכולוגי הוא חשוב מאוד. אנחנו נמצאים במסגרת מאוד אינטנסיבית, תובענית ומאתגרת. הדבר הכי נכון הוא לקבל כמה שיותר תמיכה, חיזוק ומקום עוטף לפרוק בו."

לדבריה, לטיפול הייתה השפעה ישירה גם על העבודה האמנותית שלה. "קיבלתי המון ביטחון. אני מצליחה להביא את עצמי לידי ביטוי, אני משוחררת ומאפשרת לעצמי להיות חופשיה יותר בחדרי חזרות. נוצרה לי נוכחות חזקה ועוצמתית על הבמה." בהפקה הנוכחית היא מגלמת את שרה בנט  זמרת ברים אבודה בעיר אפלה וקודרת, המגיעה לבלש ג'ו במטרה למצוא את אחותה שנעלמה. "שרה בנט היא ה תפקיד שלי השנה", היא אומרת. "על פניו שרה מצטיירת כדמות קלאסית של פאם פאטאל, אבל לאורך הסיפור מגלים שהיא בכלל לא מה שהיא נראית." החיבור לדמות נובע בעיקר מהעיסוק בשיפוט על סמך מראה חיצוני. "גם אני, כמו שרה, לא נראית מבחוץ כמו מי שאני מבפנים. הרבה פעמים אנשים חשבו עליי דברים מסוימים, ואז כשהכירו אותי גילו מישהי אחרת לחלוטין. איך שחקרתי את שרה יותר לעומק, גיליתי שזה הדבר העיקרי שמחבר בינינו." גם המסר שהיא מבקשת להעביר דרך הדמות קשור לכך. "אין לשפוט אף אדם על פי מראה חיצוני. אף פעם אי אפשר לדעת מה אנשים עוברים, חווים ומרגישים. חשוב תמיד לנסות לראות מעבר."

"העיר הזאת" היא אופרת ראפ, ז'אנר לא שגרתי שמציב אתגר לא קטן בפני השחקנים. על כך אומרת מובשוביץ "לומדים הרבה, מתרגלים ומתנסים. שום דבר לא בא בקלות. אבל ברגע ששחררתי את הפרפקציוניזם על כל ביט וכל מילה, התחלתי ליהנות. זאת הצגה שחיים אותה מחדש כל ערב, וההנאה שלנו היא ההצלחה האמיתית."

כשאני שואלת אותה על תפקיד החלומות שלה, התשובה מגיעה מיד. "הדה גאבלר או מדיאה. החלום הכי גדול שלי. אלו דמויות מתנה שיכולות להיות אבן דרך משמעותית בקריירה שלי."

ולנערות שחוות משבר ומרגישות שהחלום מתרחק, היא מבקשת לומר "המשבר שאת חווה כרגע הוא לא הסוף של הסיפור שלך. עבודה קשה והתמדה זה מה שמכריע. תבחרי לתת לעצמך להרגיש, אבל תזכרי: אף רגע של חולשה לא מגדיר את מי שאת באמת."

כותב ראשי: עמית אולמן | מילים ולחנים: עמית אולמן, עומר הברון ועומר מור | בימוי: רועי מלכה | הפקה מוזיקלית: עומר מור | תפאורה: נופר דרזנר | תלבושות: סופיה טרוטוש | תאורה: דן גלזר | תנועה: רועי מלכה.

הפקה של תלמידי השנה השלישית, מחזור ס"ד, בבית הספר לאמנויות הבמה בית צבי.