"אנשים רוצים שיקשיבו להם, לא רק שישמעו": עו"ד לי קילימניק על ארבע וחצי שנים בלב העשייה העירונית
13.08.26 / 13:39
אחרי קריירה משפטית עשירה במשרדי ממשלה, בבית המשפט ובמשרדי עורכי דין, עו"ד לי קילימניק מצאה את עצמה בלב העשייה העירונית ברמת גן. בארבע וחצי השנים האחרונות, כיועצת לראש העיר כרמל שאמה הכהן, היא מטפלת בפניות תושבים, מלווה תהליכים עירוניים ומנסה לחבר בין החוק, הצדק והמציאות בשטח. בראיון אישי היא מספרת על הבית שבו גדלה, על תפיסת השירות הציבורי שלה, על המקרים שנשארו איתה ועל המקום שבו עובר הגבול בין הרצון לעזור לבין החובה לפעול בשוויון
יש תפקידים ציבוריים שנמדדים בהחלטות גדולות, תקציבים ומהלכים. ויש תפקידים שנמדדים דווקא ברגעים הקטנים: שיחת טלפון מתושב מודאג, משפחה שמבקשת פתרון, פנייה שמתחילה במקרה אישי ובסופו של דבר חושפת בעיה רחבה יותר.
עבור עו"ד לי קילימניק, יועצת לראש העיר רמת גן כרמל שאמה הכהן, דווקא שם נמצאת ליבת העבודה. "אנשים רוצים שיקשיבו להם ולא רק ישמעו", היא אומרת. "העבודה שלי, ברובד הכי פשוט, היא התעסקות עם אנשים ועם הבעיות שלהם, ולעיתים בשבילם זאת הבעיה בה"א הידיעה".
קילימניק הגיעה לשלטון המקומי אחרי מסלול מקצועי ארוך בעולם המשפט. היא נולדה וגדלה בירושלים, וכיום מתגוררת בגבעת שמואל, נשואה לרופא בכיר בבית החולים שניידר ואם לארבעה ילדים. כשהיא מספרת על עצמה, היא מתחילה דווקא בבית שבו גדלה.
לדבריה, הערכים של נתינה וערבות הדדית היו חלק משמעותי מהחינוך שקיבלה. אביה היה בין הראשונים בישראל שתרמו כליה באופן אלטרואיסטי לאדם שלא הכיר, ובילדותה נהג לקחת את ילדיו להתנדב עם קשישים בימי שישי.
"ערכים מחלחלים בדיפוזיה", היא אומרת. "בסופו של דבר, החינוך המשמעותי ביותר מגיע ממה שרואים וחווים בבית".
מהצבא לבית המשפט
את דרכה המקצועית החלה בצה"ל, שם שירתה כקצינה, סיימה את קורס הקצינים כמצטיינת פלוגה ובהמשך חזרה לבה"ד 1 כמפקדת והכשירה דורות של קצינים.
לאחר השירות הצבאי פנתה ללימודי משפטים. כבר כסטודנטית הייתה עוזרת מחקר, עוזרת הוראה וחברה בכתב העת "הפרקליט". את התואר הראשון במשפטים סיימה בהצטיינות, ובשנה השלישית זכתה להצטיינות דיקן.
בהמשך עשתה טרום-התמחות במשרדו של עו"ד אביגדור פלדמן בתחום המשפט הפלילי והתמחות במשרד נשיץ ברנדס בתחום הנזיקין.
האהבה למשפטים הובילה אותה גם ללימודים מתקדמים: תואר שני במשפט אזרחי ומסחרי באוניברסיטה העברית ותואר שני נוסף במשפט ציבורי באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף אוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו. לאורך השנים עברה גם הכשרות כמגשרת, בוררת ודירקטורית. "אני אוהבת ללמוד ומשתדלת להיות תמיד בתנועה", היא אומרת.
מסלול הקריירה שלה כלל תפקיד כיועצת משפטית בחברת תקשורת בירושלים, עבודה כעורכת דין במשרד הבינוי והשיכון ויועצת לשר דאז יואב גלנט. בהמשך עבדה כעוזרת משפטית לשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ולאחר מכן במשך כשבע שנים כעוזרת משפטית לשופט ישי קורן בבית משפט השלום בתל אביב.
שם, לדבריה, נחשפה מקרוב למלאכת השיפוט, כתבה טיוטות של פסקי דין, החלטות וחוות דעת משפטיות וצברה מומחיות בעיקר בתחום הנזיקין.
"רציתי להיות במקום שבו אפשר להשפיע"
אחרי שנים במערכת המשפטית, קילימניק החליטה לעבור לשלטון המקומי. "תמיד נמשכתי לעשייה ציבורית", היא מספרת. "עוד בצבא ובהמשך בקריירה המשפטית שלי חיפשתי תפקידים שיש בהם השפעה רחבה על החברה". לדבריה, השלטון המקומי קסם לה משום שהוא נוגע כמעט בכל תחום בחיי התושב.
"מטפלים בהכול - מהילד בגן, בעל העסק, חייל מילואים שחוזר הביתה ועד משפחה שנאלצה להתפנות זמנית במלחמה". המעבר לעירייה אפשר לה, לדבריה, להשתמש בניסיון המשפטי במקום שבו להחלטות יש השפעה מיידית על חיי היומיום.
"בלשכת ראש העיר המפגש עם עולם המשפט הוא בשלב מוקדם, עוד לפני שהסכסוך התגבש להליך משפטי פורמלי. בנקודה הזאת, היכולת לספק מענה נכון יכולה למנוע את התאונה עוד לפני שנוצרה".
ארבע וחצי שנים לצד ראש העיר
בארבע וחצי השנים האחרונות עובדת קילימניק לצד ראש העיר כרמל שאמה הכהן. לדבריה, לאורך התקופה נוצרה ביניהם מערכת יחסי אמון עמוקה. היא מתארת את שאמה הכהן כראש עיר רגיש לאוכלוסיות מוחלשות וכמי שמקפיד על קשר ומחויבות למשפחות השכולות בעיר. ״בארבע וחצי השנים האחרונות הייתה לי הזכות לעבוד לצד ראש העיר כרמל שאמה הכהן ובצמוד אליו״, היא מבהירה.
קילימניק סבורה כי רמת גן הציבה בשנים האחרונות רף גבוה של שירות לתושב, במיוחד בכל הקשור לזמינות ולטיפול בפניות. לדבריה, גם במהלך המלחמה בלטה העירייה בפעילותה, ״רמת גן העיר בלטה ברמה הארצית במלחמה. ראש העיר הוביל מהלכים גדולים וראשי ערים גדולות הלכו בעקבותיו״, כפי שאכן ראינו בשטח. קילמיניק מציינת גם את מהלכי העירייה בתחום הבינה המלאכותית.
מה קורה כשהתושב פונה?
אחד התחומים המרכזיים שבהם עסקה היה מערך הקבוצות השכונתיות בעיר. באמצעותן, היא מספרת, נוצר עבורה קשר בלתי אמצעי עם תושבים, שאפשר לא רק לפתור פניות נקודתיות אלא גם לזהות תופעות רחבות יותר.
"הערך המוסף של העבודה שלי בקבוצות היה ביכולת להסתכל מעבר לפנייה הפרטנית, לזהות נקודות כשל וצרכים שחוזרים על עצמם ובהתאם לספק מענים ופתרונות עבור שכונה או קהילה שלמה". הפניות שמגיעות אליה עוסקות כמעט בכל תחום עירוני: משפט, חינוך, תחבורה, תשתיות ועוד.
כדוגמה היא מספרת על פנייה בנושא מעבר כלי רכב בשטח ציבורי פתוח, שהתפתחה לסוגיה בעלת משמעות לשכונה שלמה והובילה לעבודת מטה שכללה בחינה משפטית, תחבורתית ותכנונית.
אבל מבחינתה, הכול מתחיל בהקשבה, ועל זה יעידו תושבי העיר הרבים שהפרגונים שלהם הגיעו למערכת האתר. היא מביאה בהקשר הזה את הסיפור המקראי על שלמה המלך שביקש "לב שומע". "במובן המקראי הלב הוא לא רק מקום הרגש, אלא גם מקום התבונה ושיקול הדעת. היכולת להבין את האדם שמאחורי הסיפור, את הנסיבות הספציפיות ואת התמונה הרחבה, ומתוך כך לקבל החלטות נכונות".
גם כשאי אפשר לומר כן
אחד האתגרים המשמעותיים ביותר בתפקיד ציבורי, לדבריה, הוא המתח בין הרצון לעזור לאדם מסוים לבין החובה של הרשות לפעול באופן שוויוני. היא נזכרת במקרה של תושב עם מוגבלות שביקש מהעירייה דיור מוגן בתקופת המלחמה. "ברמה האישית רציתי מאוד לסייע לו", היא אומרת, "אבל לא היו נסיבות מיוחדות שהצדיקו להבחין בינו לבין תושבים אחרים במצב דומה".
מאחר שלעירייה לא הייתה אפשרות להעניק את אותו פתרון לכל מי שנמצא במצב דומה, הבקשה לא אושרה. לדבריה, זהו בדיוק המקום שבו המשפט המינהלי פוגש את תחושת הצדק האישית. "רשות ציבורית לא יכולה לפעול רק מתוך רצון טוב או מתוך תחושת צדק אישית. כל החלטה חייבת לעמוד במבחנים של שוויון בהקצאת משאבים והגינות".
מבחינתה, צדק ציבורי אינו רק פתרון נכון לאדם אחד, אלא גם היכולת להחיל את אותו עיקרון בצורה הוגנת על כלל הציבור.
"הצלחות כאלה הן המנוע שלי"
מבין הפניות שבהן טיפלה, אחת נחרטה במיוחד בזיכרונה. פנה אליה אב בבקשה לסייע לבנו, צעיר עם צרכים מיוחדים, להשתלב בתוכנית ייחודית באוניברסיטה שמטרתה להעניק לצעירים כלים להשתלבות בחברה ולפיתוח עצמאות.
אלא שבאותה תקופה כל הכיתות בתוכנית כבר היו מלאות. קילימניק מספרת כי פעלה מול האוניברסיטה ויצרה חיבור בין העירייה, האוניברסיטה והעמותה שהפעילה את התוכנית. בסופו של דבר נפתחה כיתה נוספת, שאפשרה לא רק לאותו צעיר להשתלב - אלא גם לצעירים נוספים עם צרכים מיוחדים. "הצלחות כאלה הן המנוע והכוח שלי להמשיך בעשייה", היא אומרת.
מי שעושים את העבודה מאחורי הקלעים
קילימניק מדגישה כי חלק גדול מהעבודה שלה מתאפשר בזכות שיתוף פעולה עם אגפי העירייה. "הם האנשים מאחורי הקלעים שעושים את העבודה הקשה בשטח", היא אומרת.
היא מספרת שחלק משמעותי מהצלחתה בתפקיד נשען על המקצועיות, המחויבות והזמינות של מנהלי ועובדי האגפים. קילימניק מבקשת לנצל את ההזדמנות כדי להודות להם על שיתוף הפעולה, הזמינות והנכונות לסייע.
בין העירייה לבית
למרות האינטנסיביות של העבודה, קילימניק מבהירה כי המשפחה היא מבחינתה העוגן המרכזי בחיים.
"האמהות והמשפחה הן הייעוד הראשון והעיקרי בחיי", היא אומרת. משפחתה שומרת שבת, והיא מתארת את היום הזה כעצירה מוחלטת כמעט ממרוץ השבוע. "בשבת יש זמן משפחתי מזוקק שאין לו תחליף. מסתכלים לילדים בעיניים בלי מסכים והסחות, משחקים משחקי קופסה, מדברים".
קילימניק מספרת בחום על אווירת השבת בבית - בבישול, באפייה, בלבוש החגיגי ובישיבה המשפחתית סביב השולחן. גם בשעות הפנאי היא נמשכת לעולם הרוח. היא אוהבת לקרוא פילוסופיה והגות יהודית, ובימים אלה קוראת את ספרו של הרב יונתן זקס "לחגוג את החיים".
"האושר הוא לא בהכרח תוצאה של נסיבות מושלמות", היא אומרת על המסר שמצאה בספר, "אלא קשור בפרשנות שאנחנו נותנים למציאות וביכולת לבחור בשמחה גם בשעת קושי".
רחוב ביאליק, נאמנות ורמת גן
שאלנו אותה מה המקום האהוב עליה בעיר, וקילימניק בחרה ברחוב ביאליק. מבחינתה, הפסל של ביאליק והרחוב שסביבו מייצגים את השילוב בין מורשת, תרבות וחיים עירוניים. "זה רחוב שחי ונושם את העיר - בתי קפה, עסקים, אנשים מכל הגילים. ובארבע השנים האחרונות גם בניין העירייה ברחוב היה עבורי כבית". את רמת גן היא מתארת בשתי מילים: "פורצת דרך".
וכשהיא מתבקשת לבחור מילה אחת שמתארת אותה, היא בוחרת ב"נאמנות".
"קודם כול כלפי עצמי, לערכים ולאמות המידה שמנחים אותי. ומתוך זה גם לאנשים שסביבי, לאמון שהם נותנים בי ולמחויבות שלי כלפיהם". אחרי שנים שבהן עבדה בתוך מערכת המשפט, נראה שהיום היא מוצאת את עיקר המשמעות דווקא במקום שבו החוק פוגש את הרחוב, את השכונה ואת האדם שעומד מול המערכת.
ושם, מבחינתה, הכול מתחיל בדבר אחד פשוט: להקשיב.
